מחווה לבילי ויילדר – לזכרה של עדנה פיינרו
מעטים הבמאים שהצליחו לנוע בחופשיות ובווירטואוזיות כמו בילי ויילדר בין ז'אנרים, תקופות ומצבי רוח, ובתוך כך להותיר בכל סרט חותם שאי אפשר לטעות בו. לאורך קריירה שנפרשה על פני יותר מחמישה עשורים, יצר ויילדר כמה מהסרטים הגדולים והאהובים של הקולנוע האמריקאי: קומדיות פרועות ורומנטיות, סרטי פשע אפלים ודרמות שבהן ההומור והמלנכוליה מתקיימים זה לצד זה. במרכזם כמעט תמיד ניצבים אנשים שמנסים להשיג משהו – אהבה, כסף, הצלחה או פשוט חיים טובים יותר – ומגלים שהדרך לשם מסובכת הרבה יותר מכפי שחשבו.
ויילדר נולד ב-1906 באימפריה האוסטרו-הונגרית, החל את דרכו כעיתונאי ותסריטאי בברלין, ונמלט מאירופה עם עליית הנאצים. בהוליווד הפך תחילה לאחד התסריטאים המבוקשים בתעשייה ובהמשך לאחד מבמאי המפתח שלה. הכתיבה הייתה תמיד בלב הקולנוע שלו: עלילות הבנויות בדיוק יוצא דופן, דיאלוגים מושחזים, דמויות מלאות פגמים וחולשות, ובעיקר מבט מפוכח, לעתים אכזרי אבל כמעט תמיד אנושי, על החברה שסביבו. ארבעת הסרטים שבחרנו למחווה – "ביטוח חיים כפול", "סברינה", "חמים וטעים" ו"הדירה" – נוצרו בין 1944 ל-1960 ומציגים את הטווח יוצא הדופן של יצירתו, מן האפלה של הפילם נואר ועד לפסגות הקומדיה הרומנטית.
את המחווה לבילי ויילדר אנחנו מקדישים לזכרה של עדנה פיינרו, שהלכה לעולמה בחודש יוני האחרון, והיתה במשך שנים חלק בלתי נפרד ממשפחת פסטיבל הקולנוע בערבה. עדנה הקדישה את חייה לקולנוע. במשך יותר משישה עשורים היא פעלה כמבקרת, עיתונאית, עורכת ויועצת אמנותית לפסטיבלים בארץ ובעולם, כתבה לכתבי עת בינלאומיים כמו Variety ו-Screen International, וב-1982 ייסדה יחד עם בן זוגה דן פיינרו את כתב העת "סינמטק", שהיה במשך שנים במה מרכזית לכתיבה מעמיקה על קולנוע בישראל. בשנים האחרונות היו עדנה ודן שותפים לעיצוב התוכנית האמנותית של פסטיבל הערבה.
אבל עבורנו עדנה הייתה הרבה יותר מסך התפקידים וההישגים האלה. היא הייתה נוכחות של ידע עצום, סקרנות בלתי פוסקת ואהבה אמיתית לקולנוע ולאנשים שעושים אותו. היא צפתה, כתבה, התווכחה, המליצה וגילתה סרטים במשך כל חייה, ותמיד עשתה זאת מתוך אמונה שקולנוע הוא דבר שראוי לדבר עליו ברצינות, אבל גם ליהנות ממנו מכל הלב. הנדיבות, החום וההומור שלה, והאופן שבו חלקה את הידע וההתלהבות שלה עם אחרים, יחסרו לנו מאוד. הקדשת המחווה הזאת לעדנה היא עבורנו דרך קטנה להודות לה, ולשוב יחד אל ארבעה סרטים בלתי נשכחים.
